תוכן

ז) ונחזור לדברינו, כי אחר שיצא המלך הראשון, הוא הדעת, ונכנס בכלי שלו, העלה מ"ן למעלה, והמשיך חסדים וגבורות באו"א, לפי שהדעת הוא כללות חסדים וגבורות כנודע. ועוד, לפי שהיו עתה כל הז' מלכים כלולים בו כנז' , ולכן היה יכולת בו להמשיך חסדים וגבורות באו"א, ולפי ששאר המלכים הנכללים בו, לא היו הם מעלים גם הם מ"ן כמוהו, לכן אין יכול הדעת להמשיך מוחין שלימים באו"א, כי א"א להיות זה אלא ע"י ז"א ונוקביה ביחד, ולכן מה שהמשיך הדעת לבדו, הוא שנמשכו בחי' חסדים וגבורות ברישא דאו"א, עד מקום דעת דילהון, שהוא דוגמתו של הדעת הזה, ולא נתפשטו עוד למטה. וכאשר נשבר הדעת הזה, אז גם ירד הדעת של או"א ממקומו העליון, וירד למטה בגופא דאו"א, ועדיין או"א הם פב"פ, כי אינם חוזרים אחור באחור, עד שיגמור ירידת החסד וגבורה שלהם, כי הנה הם דבוקים פב"פ, וצריך שיתפרד דבוק הזה לגמרי, ואז יחזרו אחור באחור, אבל כ"ז שנשאר בהם קצת דביקות, הם עומדים פב"פ, ולקמן יתבאר היטב בע"ה, ענין בחינת דבוק הגמור של או"א בהיותם פב"פ מה עניינו, ואיך עניינו. ואמנם בהכרח הוא, כי כיון שהחסדים וגבורות דאו"א ירדו מרישא דילהון אל גופא דילהון, ודאי שהוחסר הארתם, אע"פ שלא חזרו עדיין אחור באחור כנז'. וענין החסרון, הנה הוא נקרא, בחי' חסרון הסתכלות עיני אבא באימא, וזה בזה וזה בזה. והנה כלי הדעת עצמו, הנקרא מלך הראשון, עתה כשנשבר, ירד למטה אל עולם הבריאה, כמו שיתבאר בע"ה. ואותם הששה אורות שהיו עמו, נכנסו בכלי המלך הב', הנקרא חסד.